המדריך השלם למשחקי שנות ה־90: גוגואים, גומי וכל מה ששכחתם

יש רגע כזה, שהילד שואל "איך משחקים בזה?" — ואתם קופאים. זכרתם שאהבתם גוגואים. לא זכרתם את החוקים. המדריך הזה קיים בדיוק בשביל הרגע הזה.

גוגואים

חופרים שער קטן בחול (או משתמשים בקופסת השערים שלנו, למפונקים). כל שחקן בתורו מקליק גוגו לעבר השער. נכנס? זכית בכל הגוגואים שעל המגרש. החוק החשוב באמת: גוגו שנפסל ב"טרפש" — הולך לקופה הציבורית. אל תשאלו למה, ככה זה היה.

גומי

שתיים מחזיקות, אחת קופצת. מתחילים בקרסוליים ועולים: ברכיים, ירכיים, מותניים. כל שלב — סדרת קפיצות קבועה: פנימה, החוצה, על הגומי, מעבר. מי שנתקעת — מחליפה את אחת המחזיקות. שיא עולם שכונתי לא רשמי: גובה צוואר.

חמש אבנים

שלב א': זורקים אבן, אוספים אחת מהרצפה, תופסים. שלב ב': אוספים שתיים. וכן הלאה עד חמש. השלבים המתקדמים — "גשר" ו"כדור מוסטרד" — שמורים למקצוענים. משחק שלם בכף יד אחת.

פוגים

כל שחקן שם מספר שווה של פוגים בערימה, פנים למטה. מכים עם הסלאמר — כל פוג שהתהפך שלכם. משחקים "ברצינות" (זוכים בפוגים) או "בכיף" (מחזירים בסוף). טיפ הורי: תסכמו מראש איזה משחק זה, חוסך דמעות.

גולות

מציירים משולש בגיר, כל אחד שם גולות בפנים. מקליקים מהקו — כל גולה שיצאה מהמשולש שלכם. גולה שקופה שווה שתיים, ענקית שווה חמש. אלה החוקים, אל תתווכחו איתנו.

למה זה חשוב

המשחקים האלה החזיקו דור שלם בלי אף מסך — כי הם בנויים על הדברים שילדים באמת צריכים: תחרות, מיומנות שמשתפרת, וקבוצה. שום דבר מזה לא התיישן. רק צריך מישהו שיראה להם איך.