למה בלי מסך?
כי הזיכרונות הכי טובים שלכם מהילדות לא קרו מול מסך. ושל הילדים שלכם — עדיין יכולים.
המספרים, בקצרה
4+ שעות ביום
זמן המסך הממוצע של ילדים בישראל בגילאי בית ספר — לא כולל שימוש לצורכי לימודים. זה יותר ממה שהם מבלים בחצר, בחוגים ובארוחות משפחתיות ביחד.
גיל 7 בממוצע
הגיל שבו ילד ישראלי מקבל מכשיר ראשון משלו. לדור שלנו זה קרה בערך בגיל 27 — ויצאנו בסדר גמור.
ירידה של 25%
בזמן משחק חופשי של ילדים בעשורים האחרונים — בדיוק בתקופה שבה עלו החרדה והבדידות בקרב ילדים ובני נוער.
* הנתונים מבוססים על מחקרים וסקרים פומביים על זמן מסך ומשחק חופשי; המספרים המדויקים משתנים בין מחקרים — המגמה, לצערנו, לא.
המניפסט שלנו
1. אנחנו לא אנטי־מסכים. אנחנו פרו־חיים.
מסך זה כלי נהדר. גם אנחנו רואים סדרות, גם הילדים שלנו משחקים לפעמים. הבעיה היא לא המסך — הבעיה היא כשהוא ברירת המחדל היחידה. כל מה שאנחנו עושים זה להחזיר עוד אפשרויות לשולחן.
2. אי אפשר להוריד — בלי לשים משהו במקום.
"רד מהטאבלט" זו לא תוכנית. ילד צריך משהו לעשות עם הידיים, עם האחים, עם החברים. המוצרים שלנו הם לא איסור — הם ההצעה הנגדית.
3. הנוסטלגיה היא לא געגוע — היא הוכחה.
המשחקים ששרדו שלושים שנה שרדו כי הם עובדים. גומי, גולות, חמש אבנים — אף אחד לא עיצב להם התמכרות. הם פשוט כיפיים באמת. זה כל הסוד.
4. רגעים קטנים מנצחים מהפכות גדולות.
אנחנו לא מציעים לזרוק את הטלפונים לים. אנחנו מציעים ארוחת ערב אחת, נסיעה אחת, שבת אחת. הרגלים נבנים מרגעים — ורגעים אפשר לקנות בקופסה. טוב, לפחות את הציוד בשבילם.
מוכנים לנסות? מתחילים ברגע אחד.